פוליפים היפרפלסטיים – מה חשוב לדעת?

שמי ד”ר אורלי ליאור, רופאה מומחית למחלות מערכת העיכול. במאמר זה אסביר בצורה מקצועית, ברורה ונגישה על פוליפים היפרפלסטיים – מה הם, מתי מופיעים, איך מאבחנים, האם יש סיכון להפיכתם לממאירים, וכיצד נכון לעקוב ולטפל בהם.

מהם פוליפים היפרפלסטיים?

פוליפים היפרפלסטיים (Hyperplastic polyps) הם גידולים קטנים ולא סרטניים שמופיעים בעיקר ברירית המעי הגס והרקטום. בניגוד לסוגים מסוימים של פוליפים כמו אדנומות, פוליפים היפרפלסטיים נחשבים שפירים ואינם בעלי פוטנציאל גבוה להפוך לסרטן.

מאפיינים מרכזיים:

• לרוב קטנים מגודל של 5 מ”מ
• מופיעים בקצה המעי הגס – במיוחד ברקטום ובסיגמואיד
• אינם גורמים תסמינים ברוב המקרים
• מתגלים לעיתים קרובות בבדיקת קולונוסקופיה שגרתית

מהם הגורמים להופעת פוליפים היפרפלסטיים?

היווצרות הפוליפים קשורה לרוב לתהליכים תגובתיים ברירית המעי, כולל חידוש רקמה מואץ או גירוי מתמשך. אין כיום הוכחות מובהקות לקשר גנטי מובהק, אם כי יש מצבים נדירים כמו תסמונת סרייטור (Serrated Polyposis Syndrome) שבהם קיימת ריבוי של פוליפים מסוג זה.

איך מאבחנים פוליפים היפרפלסטיים?

האבחון מתבצע לרוב באמצעות קולונוסקופיה, שבה ניתן לזהות ולכרות את הפוליפ. לאחר הכריתה, נשלח הדגימה לבדיקה פתולוגית – שהיא הדרך היחידה לקבוע אם מדובר בפוליפ היפרפלסטי או מסוג אחר (למשל אדנומה).

במקרים נדירים של פוליפים מרובים, מומלץ לשקול בירור נוסף לגורמים תורשתיים או סינדרומיים.

האם יש סיכון לממאירות?

באופן כללי, פוליפים היפרפלסטיים אינם נחשבים טרום-סרטניים. עם זאת:

• פוליפים גדולים מהרגיל (>10 מ”מ)
• פוליפים שנמצאים במקומות חריגים במעי (למשל בחלק הימני של המעי הגס)
• ריבוי של פוליפים

יכולים לעורר חשד למצב שדורש מעקב קפדני יותר או בירור נוסף.

טיפול ומעקב רפואי

כריתת פוליפים – הטיפול הראשוני

כאשר פוליפ היפרפלסטי מתגלה במהלך קולונוסקופיה, הוא בדרך כלל מוסר באופן מיידי באמצעות כריתה אנדוסקופית. הליך זה קצר, בטוח, ואינו דורש אשפוז. מטרת הכריתה היא:

• לאפשר אבחון מדויק באמצעות בדיקה פתולוגית של הרקמה
• למנוע התפתחות נגעים נוספים באותו אזור
• במקרים נדירים, לשלול קיום של שינויים טרום-סרטניים שלא זוהו בהסתכלות החיצונית

בדיקה פתולוגית – שלב קריטי

לאחר כריתת הפוליפ, הדגימה נשלחת לבדיקה מיקרוסקופית על ידי פתולוג. זוהי הדרך היחידה להבחין בוודאות בין פוליפ היפרפלסטי לפוליפ אדנומטי או serrated adenoma – סוגים בעלי פוטנציאל סרטני גבוה יותר. ההבדלה הזו היא הבסיס לקביעת תכנית המעקב.

קביעת תכנית מעקב – לפי גורמי סיכון

אין גישה אחידה לכל המטופלים. המלצות המעקב תלויות בפרמטרים כמו:

• כמות הפוליפים
• גודל הפוליפ (פוליפ מעל 10 מ”מ נחשב חריג)
• מיקום הפוליפים במעי (הופעה בצד הימני של המעי דורשת ערנות)
• היסטוריה אישית או משפחתית של סרטן המעי או פוליפים ממאירים

במקרים בהם מדובר בפוליפ בודד, קטן וברקטום – לרוב ההמלצה היא לחזור על קולונוסקופיה רק בעוד 10 שנים.

לעומת זאת, אם נמצאו מספר פוליפים, או פוליפ אחד חריג במראהו או במיקומו, יומלץ:

• מעקב תכוף יותר – למשל כל 3–5 שנים
• בירור למחלות רקע גנטיות (כגון Serrated Polyposis Syndrome)
• ייעוץ גנטי, במיוחד אם קיימת היסטוריה משפחתית של סרטן המעי

מעקב לכל החיים?

למרות שפוליפים היפרפלסטיים נחשבים שפירים, חשוב להבין שהם מדדים לסיכון כללי גבוה יותר להופעת פוליפים בעתיד. לפיכך, גם אם אין צורך בטיפול תרופתי או כירורגי, מעקב תקופתי נשאר קריטי לשמירה על בריאות המטופל.