מהו פוליפ במעי?
פוליפ הינו בעצם מעין התבלטות של רקמה אל תוך חלל המעי. פוליפים לרוב אינם גורמים לכאב או תסמינים, אלא אם הם גדולים מאוד ואז יכולים לדמם, לגרום לשינויים ביציאה או אף לחסימת מעי, אך כאמור מקרים אלו נדירים. לפוליפים יש מאפיינים שונים והם יכולים להיות עם מאפיינים טרום סרטניים או שלא.
האם צריך להסיר פוליפים וכיצד זה מבוצע?
ישנם פוליפים שאין להם פוטנציאל להתפתח לסרטן, ולכן תיאורטית אין צורך בהסרתם. לעומת זאת, ישנם פוליפים שעלולים לגדול ולהתפתח לסרטן של מעי גס, והסרתם תמנע זאת. בפועל, רוב הגסטרואנטרולוגים מסירים כל פוליפ שניתן להסרה בזמן הקולונוסקופיה. ההסרה נעשית באמצעות מכשירים שונים המיועדים לכך המוכנסים למכשיר הקולונוסקופ בזמן הבדיקה עצמה. הפוליפ נשאב ונשלח להערכה של פתולוגיה. ההסרה עצמה אינה כואבת. במקרים נדירים ביותר עלול להתרחש בזמן ההסרה חור (פרפורציה) או דימום. כאמור אלא מקרים נדירים ולרוב זה מתרחש רק אם הפוליפ גדול או ההסרה מסובכת. ניתן לטפל בחלק מהמקרים הללו בזמן הקולונוסקופיה על ידי צריבה/ השמת קליפ/ אמצעי אחר.
סוגי פוליפים במעי הגס
פוליפים האדנומטוטיים (adenomatous polyps)
פוליפים אדנומטוטיים הם סוג הפוליפים הנפוץ ביותר שיכול להפוך לגידול סרטני. פוליפים אלו נוצרים כאשר תאי רירית המעי מתחלקים בצורה לא מבוקרת, מה שמוביל ליצירת גידול לא תקין.
ישנם שלושה סוגים עיקריים של פוליפים אדנומטוטיים:
- צינוריים (Tubular Adenomas): הצורה הנפוצה ביותר של פוליפים אדנומטוטיים. בדרך כלל, פוליפים אלו קטנים יותר ונמצאים בסיכון נמוך להפוך לממאירים.
- סיסיים (Villous Adenomas): פוליפים בעלי מבנה שטוח או מסועף, שנוטים להיות גדולים יותר ובסיכון גבוה יותר להתפתחות לסרטן.
- צינוריים-סיסיים (Tubulovillous Adenomas): שילוב של שני הסוגים הקודמים, עם סיכון בינוני להפוך לממאירים.
הסיכון להתפתחות סרטן תלוי בגודל הפוליפ, סוגו והיסטוריה משפחתית של המטופל. פוליפים גדולים יותר מ-1 ס”מ או פוליפים עם תכונות סיסיות נחשבים למסוכנים יותר.
פוליפים היפרפלסטיים (Hyperplastic polyps)
פוליפים היפרפלסטיים הם קטנים, בדרך כלל בקוטר של פחות מ-5 מ”מ, ונמצאים לרוב בחלק התחתון של המעי הגס. פוליפים אלו אינם נחשבים כמסוכנים ואין להם נטייה להתפתח לגידול סרטני. עם זאת, כאשר מופיעים פוליפים היפרפלסטיים בכמות רבה, הם יכולים להוות אינדיקציה למעקב צמוד יותר, במיוחד אם קיימים גורמי סיכון נוספים.
פוליפים דלקתיים מופיעים לעיתים קרובות אצל אנשים עם מחלות מעי דלקתיות, כמו קרוהן וקוליטיס כיבית. פוליפים אלו נובעים מתהליך דלקתי כרוני ואינם ממאירים בדרך כלל, אך מחלות מעי דלקתיות עצמן מעלות את הסיכון לסרטן המעי, ולכן יש צורך במעקב הדוק.
פוליפיפ על בסיס תורשתי
פוליפים תורשתיים מופיעים לרוב במקרים שבהם קיימת היסטוריה משפחתית של פוליפים או סרטן המעי הגס. ישנם מספר מצבים גנטיים שגורמים להיווצרות פוליפים מרובים:
- תסמונת Lynch: תסמונת זו גורמת לנטייה לפתח פוליפים אדנומטוטיים ולסיכון מוגבר משמעותית לסרטן המעי הגס בגיל צעיר יחסית. אבחון מוקדם וטיפול מותאם חשובים מאוד.
- Familial Adenomatous Polyposis (FAP): מצב נדיר אך חמור שבו נוצרים מאות עד אלפי פוליפים במעי הגס. כמעט כל המקרים שאינם מטופלים מתפתחים לסרטן המעי הגס עד גיל 40. הטיפול כולל לרוב כריתה מניעתית של המעי הגס.
- תסמונת פויטז-יגרס (Peutz-Jeghers Syndrome): תסמונת גנטית הגורמת להופעת פוליפים מדגמים לאורך מערכת העיכול ומעלה את הסיכון למספר סוגי סרטן.
פוליפים מדגמיים
פוליפים מדגמים הם פוליפים בעלי מבנה ייחודי ולעיתים נדירות יותר. פוליפים אלו עשויים להופיע כחלק מתסמונות גנטיות כמו פויטז-יגרס. למרות שפוליפים מדגמים אינם ממאירים בדרך כלל, הם דורשים מעקב עקב הקשר שלהם לתסמונות גנטיות המעלות את הסיכון לסרטן. בדיקות גנטיות והדמיות מתקדמות חיוניות לאבחון וטיפול במקרים אלו.
פוליפים מסוג אדנומה
כשני שליש מכל הפוליפים במעי הגס הם מסוג פתולוגי של אדנומה.
- גורמי סיכון להתפתחות אדנומה
- גיל מבוגר- מעל גיל 50 ההימצאות באוכלוסייה היא כ-25-30%, ואף עולה עד כ50% עד גיל 70.
- BMI מוגבר/ השמנה בטנית.
- יותר בגברים.
מאפיין | פוליפ אדנומטוטי (Adenomatous) | פוליפ היפרפלסטי (Hyperplastic) | פוליפ דנטלי (Serrated) |
שכיחות | נפוץ | נפוץ מאוד | פחות נפוץ |
מאפיינים היסטולוגיים | מבנה טובולרי/ווילוזי/מעורב | מבנה פשוט, תאים צפופים | מבנה “מסור” אופייני של הרקמה |
פוטנציאל לממאירות | כן – פרה-ממאיר | כמעט ללא סיכון | משתנה – חלקם בעלי סיכון גבוה |
מיקום נפוץ במעי | בכל חלקי המעי | בעיקר ברקטום ובסיגמה | לרוב במעי הימני |
גודל ממוצע | לרוב >5 מ”מ, לעיתים מעל 1 ס”מ | לרוב קטנים מ-5 מ”מ | משתנה – לעיתים גדולים יותר |
המלצת טיפול | הסרה ומעקב קולונוסקופי | לרוב לא נדרש טיפול | הסרה ומעקב בהתאם לסוג |
מעקב לאחר הסרת פוליפ
המעקב מתבצע על ידי בדיקת קולונוסקופיה חוזרת. ההחלטה על מרווח בין בדיקה לבדיקה משתנה לפי סוג הפוליפ מבחינה הפתולוגיה שלו, מספר הפוליפים שנכרתו, גודל הפוליפ, ואופן הכריתה (שלמה או בחלקים). עבור רוב הפוליפים שמוסרים ההמלצה היא לעקוב עם בדיקת קולונוסקופיה כעבור 5 שנים. אם ישנם הרבה פוליפים, פוליפים גדולים, או שהפתולוגיה קשורה לפוליפ “מתקדם” יותר, המרווח מתקצר ל-3 שנים לרוב. אם הבדיקה תקינה ולא היו פוליפים כלל ניתן לרווח את הבדיקה ל-10 שנים. פוליפים מסוג של דלקתי או היפרפלסטי אינם בעלי פוטנציאל לממאירות ולכן אין המלצה לקצר את מרווח ביצוע הקולונוסקופיה במקרה ומוציאים פוליפים אלו.
תוכן עניינים
שאלות ותשובות נפוצות
האם כל הפוליפים במעי הגס מסוכנים?
לא, רוב הפוליפים אינם מסוכנים. עם זאת, חלקם, במיוחד פוליפים אדנומטוטיים, עשויים להתפתח לסרטן אם לא מטפלים בהם בזמן.
מה הקשר בין פוליפים לסרטן המעי הגס?
פוליפים מסוימים, במיוחד מסוג אדנומטוטי, עשויים להתפתח לגידולים סרטניים אם לא מסירים אותם.
באיזו תדירות מומלץ לבצע קולונוסקופיה?
ההמלצה היא להתחיל קולונוסקופיה בגיל 50 (או מוקדם יותר אם יש היסטוריה משפחתית) ולבצע אותה כל 10 שנים, אלא אם נמצאו ממצאים שמצריכים מעקב תכוף יותר.
האם ניתן למנוע פוליפים במעי הגס?
שמירה על אורח חיים בריא, תזונה עשירה בסיבים, פעילות גופנית והפסקת עישון עשויים להקטין את הסיכון להיווצרות פוליפים.
האם פוליפים חוזרים אחרי הסרה?
כן, פוליפים חדשים עשויים להיווצר עם הזמן, ולכן חשוב להמשיך במעקב תקופתי.
פוליפים במעי הגס הם תופעה נפוצה העלולה להתפתח לסרטן המעי הגס אם לא מטפלים בהם בזמן. גילוי מוקדם וטיפול מתאים יכולים להפחית משמעותית את הסיכון לסיבוכים עתידיים. אני מזמינה אתכם לפנות אלי לקבלת ייעוץ מקצועי במרפאה שלי ברעננה. ד”ר אורלי ליאור
קישורים חיצוניים:
