בקע סרעפתי הוא מצב אנטומי שבו חלק מהקיבה עובר דרך פתח הסרעפת אל חלל החזה. ברבות מהמקרים הממצא מתגלה אגב בדיקה ואינו גורם לתסמינים, אך אצל מטופלות עם צרבת, רפלוקס קיבתי־ושטי, כאב או לחץ בחזה—הבנה נכונה של הסיבה והטיפול משנה את חיי היומיום. בקע סרעפתי אינו “עוד רפלוקס”, אלא גורם רקע שמחליש את מנגנון המניעה בין הוושט לקיבה ומאפשר לעלות תוכן חומצי כלפי מעלה. לכן הוא משפיע על איכות השינה, על הנאה מארוחות, ואף על תפקוד קולי ונשימתי במקרים מסוימים.
הטכנולוגיה העדכנית מאפשרת לאבחן בקע סרעפתי בדיוק רב: בדיקת גסטרוסקופיה מזהה שינויים ברירית ובהיצרות השוער, צילום בליעת בריום ממפה את מבנה הוושט והקיבה, ומנומטריה של הוושט יחד עם בדיקת pH־אימפדנס קושרות בין תסמינים לאירועי רפלוקס בפועל. מידע זה מייצר תכנית טיפול מותאמת אישית: שינויי אורח חיים ממוקדים, טיפול תרופתי להפחתת חומציות ולריפוי דלקת, ובמקרים נבחרים תיקון בקע סרעפתי בניתוח לפרוסקופי (כולל פונדופליקציה או שתל מגנטי) לשיפור ארוך טווח.
מטרת המאמר היא להנגיש את הידע בצורה ברורה ונייטרלית: להבין מהו בקע סרעפתי ולמי הוא אופייני, לזהות תסמינים שמחייבים בירור, להכיר את הבדיקות הרלוונטיות ואת משמעות תוצאותיהן, ולסקור את אפשרויות הטיפול—מהפשוטות ועד המתקדמות. ד”ר אורלי ליאור מציגה כאן גישה של “מדויק ולא מיותר”: אבחון ממוקד שמוביל לטיפול נכון, הפחתת תסמינים ומניעת סיבוכים, תוך ליווי ומעקב שמטרתם להחזיר שליטה וביטחון לאכילה, לשינה ולשגרה.
הסוג השכיח הוא בקע “מחליק”, שבו מעבר הוושט־קיבה נע כלפי מעלה ולמטה. סוג נדיר יותר הוא בקע פאראזופגיאלי, שבו חלק מהקיבה נכנס לחזה לצד הוושט. בקע מחליק קשור לרוב בתסמיני רפלוקס; בקע פאראזופגיאלי נוטה להיות גדול יותר ועלול לגרום לסיבוכים מכאניים, ולכן לעיתים ממליצים על תיקון ניתוחי גם בהיעדר תסמינים בולטים.
בקע סרעפתי שכיח באוכלוסייה הבוגרת ושכיחותו עולה עם הגיל. חלק גדול מהמקרים מתגלה אקראית בבדיקות הדמיה או גסטרוסקופיה שנעשו מסיבה אחרת.
השמנה בטנית, הריון, שיעול ממושך, מאמץ קבוע בהרמת משאות ועצירות כרונית מעלים לחץ תוך־בטני ותורמים להופעת בקע. היסטוריה משפחתית ומבנה רקמות חיבור מסוים עשויים גם הם להשפיע.
התסמינים השכיחים כוללים צרבת, תחושת חומציות או מרירות בפה, עליית תוכן קיבתי, נפיחות אחרי ארוחות וכאב/לחץ מאחורי עצם החזה. בחלק מהמקרים מופיעים שיעול לילה, צרידות או קושי בבליעה. אם יש ירידה במשקל ללא הסבר, הקאות דמיות או צואה כהה—פונים בהקדם לבדיקה.
בדיקה זו מאפשרת הסתכלות ישירה על הוושט והקיבה, זיהוי בקע סרעפתי, הערכת דלקת בוושט, ארוזיות, היצרויות ולעיתים גם מצבים טרום־סרטניים. הבדיקה קצרה, לרוב עם טשטוש, ומתאימה גם להערכת סיבוכי רפלוקס.
סדרת צילומים לאחר בליעת חומר ניגוד שמדגישה את מעבר הוושט־קיבה. מסייעת במיוחד בהדגמת גודל ותנועתיות הבקע ובאהבה של הפרעות בליעה.
מנומטריה מודדת את הלחצים לאורכו של הוושט ושוער הוושט התחתון, ומסייעת לפני ניתוח או כאשר יש קושי בבליעה. pH־אימפדנס בוחנת חומציות ותנועת רפלוקס במשך 24 שעות ומקשרת תסמינים לאירועי רפלוקס בפועל—כלי חשוב להחלטה בין טיפול תרופתי לבין ניתוח.
כאשר קיימים כאב משמעותי, אנמיה מחוסר ברזל, הקאות או תחושת “תקיעות” מזון—נדרש בירור מלא כדי לשלול כיבים, דימום סמוי, היצרויות או סיבוב של קיבה בבקע פאראזופגיאלי.
הפחתת משקל כשיש השמנה בטנית, הימנעות מארוחות כבדות לפני השינה, הגבהת ראש המיטה, והפחתת מזונות שמעוררים רפלוקס (קפה בכמות רבה, משקאות מוגזים, חריף ושומן רב) עשויים לצמצם משמעותית צרבת ועליות תוכן. הפסקת עישון משפרת את תפקוד שוער הוושט.
מעכבי משאבת פרוטון (PPI) מפחיתים חומציות ומרפאים דלקת בוושט אצל רוב המטופלות הסימפטומטיות. חוסמי H2, סותרי חומצה ותרופות יוצרות שכבת אלגינאט מסייעים כטיפול משלים או לפי צורך. התאמת המינון מתבצעת לפי תדירות התסמינים וממצאי הבירור.
כאשר תסמיני הרפלוקס נמשכים למרות טיפול מיטבי, כאשר נדרש טיפול ממושך במינונים גבוהים, או בבקע פאראזופגיאלי גדול—שוקלים תיקון ניתוחי. רוב הניתוחים מבוצעים בשיטה לפרוסקופית, משלבים תיקון פתח הסרעפת (קרורופלסטיה) ולעיתים פונדופליקציה ליצירת “שסתום” אנטי־רפלוקסי. בחלק מהמרכזים מוצע גם שתל מגנטי (LINX) לנבחרות מתאימות. הבחירה נקבעת לאחר הערכה מנומטרית ו־pH־אימפדנס.
רפלוקס כרוני עלול לגרום לדלקת בוושט, היצרויות או שינויי רירית (Barrett). בבקע פאראזופגיאלי גדול עלולה להתרחש חסימה או כליאה של הקיבה—מצב שמצריך טיפול דחוף.
כאבים בחזה שאינם שגרתיים, קושי בבליעה שמחמיר, הקאות חוזרות, דם בצואה או ירידה לא מוסברת במשקל—מצריכים פנייה מהירה להערכה רפואית.
מטרת המעקב היא לוודא שליטה בתסמינים, למנוע סיבוכים ולבחון את הצורך בשינוי טיפול. לעיתים משלבים תזונה מותאמת, פיזיותרפיה של רצפת הסרעפת, וייעוץ כירורגי כאשר האינדיקציה קיימת.
אפשרות טיפול | למי זה מתאים | דגשים עיקריים |
שינויי אורח חיים | תסמינים קלים–בינוניים, התחלה לכל מטופלת | ירידה במשקל, הימנעות מארוחות ליליות, הגבהת ראש המיטה, הקטנת טריגרים תזונתיים |
טיפול תרופתי (PPI/H2/אנטאצידים/אלגינאט) | רפלוקס פעיל, דלקת וושט, שליטה יומיומית בתסמינים | התאמת מינון וזמן נטילה, מעקב קליני, אפשרות ירידה הדרגתית כשיש שיפור יציב |
תיקון ניתוחי (לפרוסקופיה, פונדופליקציה, שתל מגנטי) | תסמינים עמידים לטיפול, תלות ממושכת בתרופות, בקע פאראזופגיאלי גדול | הערכה טרום־ניתוחית (גסטרוסקופיה, מנומטריה, pH־אימפדנס), התאוששות מהירה לרוב, מעקב לאחר הניתוח |
האם כל בקע סרעפתי דורש טיפול?
מה ההבדל בין בקע סרעפתי לרפלוקס?
האם דיאטה יכולה להחליף תרופות?
מתי נדרש ניתוח?
האם בקע סרעפתי עלול לחזור אחרי ניתוח?
בקע סרעפתי הוא מצב שכיח שנע בין “ממצא מקרי” לבין גורם משמעותי לרפלוקס ותלונות יומיומיות. שילוב של אבחון מדויק, שינויי אורח חיים וטיפול תרופתי מבוקר מביא ברוב המקרים להקלה יציבה. כאשר קיימת עמידות לטיפול או בקע גדול—כירורגיה לפרוסקופית מספקת פתרון יעיל לנבחרות מתאימות. אם את סובלת מצרבת מתמשכת, עליות תוכן או כאב מאחורי עצם החזה—מוזמנת לפנות לייעוץ אצל ד”ר אורלי ליאור, לעבור הערכה מסודרת ולקבל תכנית טיפול מותאמת אישית.
מהיום ניתן לקבוע תור לייעוץ רפואי אונליין מיידית ובזמן שנוח לכם!
הייעוץ נעשה בנוחות מהבית, בזום ובדיסקרטיות מלאה
*עלות הייעוץ 800 ש”ח
**ישנה השתתפות לבעלי ביטוח בריאות פרטי